Lost Childhood
Holocaust Child Survivors

אנו מחוייבים להשגת פיצויים בגין "ילדות עשוקה"

     
עברית  |  English  |  




בקר אותנו בפייסבוק



עדכון אחרון - 16:32 06/10/09
זיכרון השואה ממשיך לחיות באינטרנט
מאת עודד ירון
האינטרנט מאפשר לניצולי שואה להתחבר, לאתר קרובים ולהעביר את סיפורם לדורות הבאים. אלא שכרבים מבני גילם, הם מתקשים להסתגל
תגיות: שואה, אינטרנט
ז'קי ברקן ודן דגן התגוררו במרחק 4 דקות הליכה זה מזה בבריסל כשהנאצים הגיעו לבלגיה. דגן אף היה שואל ספרים מאותו פעוטון שבו ברקן נפרד מאמו בפעם האחרונה. השניים עלו ב-1949 לארץ, כל אחד בספינה אחרת, ומעולם לא הכירו זה את זה. אתר "ילדות עשוקה" (http://ylas.org), שנפתח לאחרונה, חיבר ביניהם. השבוע הם מתכננים להיפגש לראשונה.

 





המטרה העיקרית של האתר, היא לטפל בניצולים שבזמן המלחמה היו ילדים. גם אם חלקם קיבלו פיצויים, מסביר יוחנן רון, מייסד העמותה המפעילה את האתר, הם "נפלו במקרים רבים בין הכסאות". רון לא חוסך ביקורת מגופים שונים שטיפלו בנושא ומסביר כי הילדים, שנולדו בין 1938 ל-1945, נפגעו יותר מאחרים. "ההשפעה הרת האסון על ילדים הרבה יותר גדולה", אומר רון, "אין להם מנגנוני הגנה לא פסיכולוגיים ולא גופניים. אנשים גוררים את השריטה הנפשית והפיסית". מאז הוקמה העמותה, לפני כשנה, היא צברה כ-1,200 חברים, והיא פועלת במרץ לקידום הפיצויים לילדי השואה, בין היתר באמצעות ועדות המגבשות את התביעה הייחודית לילדים ניצולים מגרמניה.

אבל אחרי שנפתח האתר, למטרה הכספית נוספו מטרות נוספות: ליצור קשר עם הניצולים, שהיו אז ילדים והיום הם בני קרוב ל-70 או יותר ולספק להם מידע על התקדמות התביעות, וליצור עבורם מקום שבו יוכלו להעלות את עדויותיהם וליצור קשר עם ניצולים נוספים בזכות הפורום של האתר.

"כמו כולם הייתי משותק שנים רבות, לא יכולתי לדבר. ואז החלטתי כל עוד אני חי להוציא את הסיפור שלי לאור דרך האתר 'ילדות עשוקה'", אומר דגן, ומדגים את הצורך הבוער אצל רבים מחבריו להעביר את הזיכרונות והעדויות לדורות הבאים.

צביקה שוורצמן, בונה האתר שעוסק זה זמן רב באיסוף עדויות ניצולים, מספר שכיום, כשחלק מהניצולים המבוגרים יותר כבר נושקים ל-90, הם יודעים שסיכוייהם לספר את סיפורם הולכים ופוחתים.

 

דן דגן (יושב על הכבשה), אצל מציליו



גם ז'קי ברקן מספר שענינו אותו ה"מגמות האחרות" של האתר - מקום לעדויות ולסיפורים של הניצולים. שוורצמן ביקש להעלות את סרטיו העוסקים בשואה, לצד כמה וכמה ספרים מלאים, ובהם גם ספרו של דגן, המוצעים להורדה מהאתר.

כפורום, האתר של "ילדות עשוקה" מצטרף אל אתרים רבים אחרים שמעניקים לניצולים אפשרות לשתף בעדויותיהם. בתפוז קיים פורום פעיל בנושא השואה והזיכרון (http://bit.ly/21gqt9) וכך גם באתר "מוטק'ה" (http://bit.ly/4u128S). אתר "יד ושם" שותף במיזם הממשלתי "לדורות" (http://www.ledorot.gov.il) הקורא לניצולים להעלות את זיכרונותיהם על הכתב ולשלוח אותם. בנוסף, המוסד מחזיק גם כמה ערוצים ביוטיוב (http://www.youtube.com/user/YadVashemHebrew), וכמוהו גם מוזיאון אנה פרנק, שהעלה לאחרונה סרטון נדיר שלה לאתר שיתוף הווידיאו של גוגל - http://www.youtube.com/annefrank

מהגרים דיגיטליים

שוורצמן, בן להורים ניצולי שואה, יזם בשנת 2004 פרויקט ששמו relationet.net לאיתור קרובי משפחה. שוורצמן נעזר אז בתלמידי תיכון שסייעו למצוא את משפחותיהם של הנצרים האחרונים - ניצולי שואה שנפלו במלחמת השחרור והיו, ככל שהיה ידוע אז, האחרונים שנותרו ממשפחתם. בעקבות המפעל, שגם משרד הביטחון היה שותף לו, מספר השמות על האנדרטה שהוקמה לזכרם הלך ופחת, לאחר שהתברר שלרבים מהם עוד נמצאו משפחות.

שוורצמן מספר שכלי הווב 2.0 מאפשרים לו לעשות את מה שפעם היה מצריך סכומים גדולים של כסף ושטחי אחסון רחבים - למשל להעלות סרטים, שלדבריו הם הדרך הטובה ביותר לשמר את הזיכרון. "אם אומרים שתמונה זה אלף מלים, אז סרטון הוא מיליוני מלים", מסביר שוורצמן. "תיעדתי לפני כמה חודשים פרטיזנית שחיה ברמת גן. גם כשהיא שותקת מול המצלמה המימיקה ושפת הגוף שלה אומרות הרבה יותר ממלים. כמעט כל סרט שאני מצליח לשים עליו יד אני מעלה, או ממליץ להעלות ליוטיוב, ומציג את זה דרך האתר".

באותה נשימה, שוורצמן מזכיר את הקושי שנתקלים בו ניצולי השואה, כמו רבים אחרים מבני דורם, כשהם ניגשים לעבוד עם הרשת. "הם בדרך כלל בני 70-80, אין להם שום יכולות אינטרנט והם לא מסוגלים לעשות אפילו פעולה פשוטה כמו להיכנס לגוגל ולמצוא את מאגר השמות של יד ושם", מסביר שוורצמן.

אתי פולק, הנושקת ל-70, מעידה כי היא עושה את צעדיה הראשונים במחשב ובאינטרנט בפרט. "התחלתי לעבוד עם מחשב רק עם לידת האתר ?ילדות עשוקה'. פתאום אני לומדת את שפת שנות ה-2000", היא מספרת, ומוסיפה שאת הסיוע קיבלה מנכדה בן השש של אחת מחברותיה. עם זאת, רון מספר שהופתע לגלות שלמעל ל-45% מהחברים בעמותה יש מחשבים. "אחת הדרכים להוציא את ניצולי השואה מהבדידות זה להביא אותם לאינטרנט ולהפוך אותם לחלק מהכפר הגלובלי", הוא מוסיף.

ד"ר רונית קמפף מאוניברסיטת תל אביב, מכנה את ניצולי השואה, ולמעשה את כל מי שנולדו לפני 1980, כ"מהגרים דיגיטלים", כינוי שהגה מארק פרנסקי ומתאר את מי שנולדו לפני עידן המחשב וכעת נדרשים ללמוד את שפת הכלי החדש ואת דפוסי ההתנהגות הקשורים בו. קמפף מסבירה כי גם אם ילמדו איך להתמודד עם עידן המידע, המהגרים הדיגיטליים יישארו עם "מבטא", וישתמשו בטכנולוגיות בצורה שונה מאלה שנולדו אליו. "כשהם עוברים לעולם החדש הם נושאים אתם כל מיני דברים מהעולם הישן. הרבה פעמים יהיו אנשים שיתקשרו לברר שהגיע מייל. או אנשים שרגילים לקרוא עיתון, יעדיפו הרבה פעמים להדפיס דברים ולא לקרוא במחשב", אומרת קמפף. שוורצמן, שמעביר סדנה בשם "לחלוב את גוגל", מספר שגם לזה יש פיתרון, לפחות בפוטנציה. הפיתרון שהוא מפעיל במסגרת relationet כולל גם לא מעט שימוש בווב 2.0 וסיוע של תלמידי תיכון (המקבלים בתמורה נקודה נוספת בהיסטוריה). שוורצמן, שפועל כעת ממעבדה שהעמידה לרשותו עיריית רעננה, משדך בין הניצולים לתלמידי התיכון, שמראיינים אותם ומסייעים להם בפתיחת בלוג והעלאת הסיפורים על גבי פלטפורמת בלוגר של גוגל.

mapעדויות מאמרים ספרים סרטים

'ילדות אבודה' ת.ד. 3528 רמת השרון 47134 טלפון.         054-2233354               054-2233354 פקס. 03-5401035
Email:
deprived@netvision.net.il אתר www.ylas.org
האתר נבנה ע"י צבי שורצמן relationet@gmail.com


[למעלה]
לייבסיטי - בניית אתרים